חרדה חברתית (מתוך אתר עמותת רקפת):
חרדה – פחד לא רציונלי ממצבים שאינם מהווים איום ממשי. מושא הפחד בחרדה החברתית הוא האינטרקציה הבינאישית/חברתית. הביטויים יכולים להיות למשל מול דמויות סמכות/קבוצת השווים/אחד על אחד ועוד. בשל הפחד העז, האדם מתחיל להימנע מהמצבים החברתיים שמפחידים אותו ובהדרגה פעילותו החברתית הולכת ומצטמצמת עד כדי פגיעה ניכרת בתפקודי חיים שונים. אפשר לצפות בסרטון הבא כדי להבין קצת במה מדובר: https://youtu.be/u8Y_FW48OUo?si=WWa3m71-zRRj4Oxr
הקדמה – חרדה חברתית – האם הפחד הוא אכן לא רציונלי? לא בדיוק.
מניסיון שצברנו בדרור בתי חינוך, רוב המקרים של חרדות חברתיות נובעים מנסיבות חיים שונות שניתן לשנות ולשפר ולא בשל בעיה אישית, פנימית או נפשית של ילד כזה או אחר. המופע של החרדה שונה מנערה לנערה ומילד לילד, אך אנו מאמינות שמקורו אחד, והוא תגובה רגישה, חריפה ואינטואיטיבית למצב החברתי המלחיץ, המאיים והמאתגר שבו כולנו חיים בחברה הישראלית והמערבית הן בממד הממשי והן בממד המדומיין ברשת. במובן הזה, ילדים ובני נוער שחווים חרדה חברתית למעשה מגיבים דווקא באופן הגיוני למה שנתפס במערכות שלהם כמציאות אנושית מפחידה ומאיימת, בלתי סבירה ובלתי אפשרית, שבתוכה מתרבים סיפורים על חרם, פגיעה, בדידות והדרה לצד ערעור האמון והוודאות. בעינינו, במציאות כזו, חרדה חברתית היא תופעה כמעט מתבקשת, וכאמור היא לא מעידה על בעיה פרטנית או נפשית אלא על רגישות גבוהה, תגובתיות עזה לבעיה חברתית רחבה. שורה תחתונה – מוקד הבעיה נמצא בחברה, לא בילד.
יחד עם זאת, כדי לאפשר לנערה שחווה חרדה כזו להשתתף במציאות החברתית באופן פעיל וחיובי אנו מחויבים לסייע לה גם אישית, זאת לצד יצירה של סביבה טובה ותומכת. לרוב, אם נאמין ביכולת של המגע החינוכי ובצורך של כלל בני הנוער בקשרים חברתיים ואם נתמיד בקשר עם החניכה בדרכים שונות שנפרט בהמשך, נוכל לראות תזוזות ושינויים במהלך הזמן.
חשוב לשים לב לשינויים הקטנים ולשקף אותם גם לחניך ומשפחתו. באופן כללי חשוב להסביר את תפיסתנו למשפחת החניך כדי שהם יוכלו לחזק את ילדם ולתמוך בו במצוקתו. נזכור שאחד הדברים החשובים ביותר בגיל ההתבגרות הוא הצורך בשייכות וחברות, מקום, תחושת ערך ואמון. כשאנו בונות קשר עם חניכה – גם ברובד האישי וגם כחלק מקבוצה, אנו נותנות מענה על הצורך הזה. חניכה שמרגישה עצמה שייכת, גם אם הביטויים לכך הם שקטים ומעטים – היא חניכה שיש לה יותר מקום בעולם. היא חניכה שמעזה יותר ויותר לבטא את עצמה ולהביא את עצמה למפגשים חברתיים. ניסינו לרכז כאן את הכלים המרכזיים שאנו רואות שיש להם ערך רב. (כתוב בלשון נקבה אך מתייחס לשני המינים)
תפקידנו כצוות החינוכי של הקבוצה
- לבחור בחירה אמיתי ועמוקה לחנך את החניכ/ה עם ההימנעות החברתית – על ההתמדה והיצירתיות שהתהליך דורש.
- לזכור שהחניכה היא חלק מהקבוצה. גם כשקולה לא נשמע, או היא לא משתתפת בפעילויות או אפילו לא מגיעה לבית הספר.
- עיניים טובות. להאמין ולא לוותר לחניכה ולמשפחתה – לדעת שהשינוי קורה, גם כשהוא בצעדים קטנים ובקצב משלו.
כלים לעבודה עם החניכות
על הקשר האישי בין המחנכת האישית לחניכה:
- חתירה מתמדת לקשר מצד המחנכת. גם כשנראה שהחניכה לא נענית ולא מגיבה. כשאנחנו משדרות לחניכות שאנחנו מחפשות אותן – הערך הוא גדול. דרך הודעות, טלפונים. במקרה הצורך נתאם איתה מראש ונעשה ביקור בית.
- עבודה עם תחומי העניין של החניכה. נבדוק מה מעניין אותה, באיזה דברים מוכנה לקחת חלק, להביע את עצמה. חניכה שנמנעת משיחה מילולית, אולי תבטא עצמה דרך אמנות כלשהי. אולי דרך חיה שהיא מגדלת. נתינת ערך ומקום לדרך הביטוי הספציפית של החניכה – תרחיב את הביטחון שלה.
- בניית שייכות במעגלים הולכים ומתרחבים. במידה והחניכה מתקשה להגיע לבית הספר, ניצור לה פתרונות חלופיים למפגשים במידת האפשר. תוכנית אישית מצומצמת, מפגשים בבית החניכה או בסביבת הבית, מפגשים בביה"ס אחרי שעות הלימודים, מפגשים עם 1-3 חניכות אחרות. נדרשת פה יצירתיות וחריגה מהמפגשים שהם בגבולות בית הספר. ככל שהביטחון יגדל נעלה את רף ההשתייכות. נציע לה להגיע לחלק מהמפגשים הקבוצתיים או להיפגש עם חלק מהקבוצה וכולי.
- מדרגיות בהשתתפות.
- חיזוק החיובי: במידה והחניכה לא הגיעה או לא השתתפה, לא נעסוק באכזבה ממנה. היא כבר מביעה את זה כלפי עצמה. אנחנו נתעניין ונשתף מה היה בפעילות ולמה היא מוזמנת להשתתף.
נחגוג את ההצלחות! גם הצלחה קטנה היא הצלחה. אם החניכה הצליחה להגיע – נחגוג את זה! אם החניכה דיברה , אפילו 3 מילים במפגש קבוצתי – נחגוג את זה. אם ראינו את החניכה יושבת בחצר לכמה דקות עם חניכה אחרת – נחגוג את זה. כל תזוזה שנראית לנו קטנה, יכולה להיות ענקית עבור החניכה.
על החניכה כחלק מקבוצה:
- החניכה היא חלק מקבוצה – אנחנו תמיד נזמין אותה לפעילויות קבוצתיות. גם כשמגיעה לביהס וגם כשמתקשה להגיע. נאפשר לקבוצה להתייחס לחניכה כחלק ממנה – אם זה דרך שליחת ברכת יום הולדת קבוצתית או דרך מתן תשומת לב באופנים נוספים. במידה והחניכה מתקשה לשתף במעגל הקבוצתי, נוכל לבדוק איתה באחד על אחד מה דעתה על נושא מסויים.
- נתייחס ללוח המפגשים הקבוצתי גם דרך "המשקפיים החברתיים". נתאים חלקים בפעילות לחניכה. למשל – להכניס יותר חלקים בפעילות שיש בהם את האפשרות לעבוד/לשוחח בקבוצות קטנות/זוגות. להכניס טקס קבוע שיאפשר את זה – למשל פעילות "בית קפה" קבוצתית אחת לשבוע שבו יושבים בקבוצות קטנות ומשוחחים. החניכה הנמנעת תרוויח מזה וכמובן שכל הקבוצה.
- היעזרות בחניכים אחרים – הזמנה של חניכים רלבנטיים – יכולים להיות מאותה קבוצה או מקבוצות בוגרות יותר ליצור מעגל חברתי מחבר. לתזמן את זה באופן יזום בנפרד. חניכים בוגרים שהם מעין חונכים של החניכים שנמנעים. פונים אליהם בחצר או בכיתה. מזמינים אותם להגיע.
על החניכה ומשפחתה:
- נחבר את ההורים לתהליך ממקום בונה ומחזק. הם בהתמודדות היומיומית הסיזיפית עם החניכה. לפעמים מוותרים מאד ומגוננים מאד. לפעמים מתקשים להאמין. חיזוק שלהם יתמוך בהם ויגיע גם אל החניכה.
- לא נוותר. עלינו לחזק את ההורים ולתווך להם את ההצלחות הקטנות. להזכיר להם שוב ושוב שהחניכה בתהליך והוא לוקח זמן.
- הריגרסיה היא חלק מהתהליך. גם כשיש כמה צעדים משמעותיים בהיפתחות ובהיקשרות של החניכה, אולי היא תיעלם לתקופה, אולי תסתגר ותשתבלל בחזרה. זה חלק מההגנה שלה על עצמה. אולי היא נבהלה מהצמיחה שלה ומההיפתחות. פה נכנסת החשיבות של החזקת האמונה שלנו. יחד עם ההורים נזכיר לעצמנו ולה שאנחנו מאמינים בה ויודעים שזו תקופה זמנית של קושי. נזכיר לה שאנחנו יודעים שהיא יכולה לצמוח חזרה מתוכה. בתקופה כזו היא צריכה את ההבנה והעיניים הטובות של ההורים ושלנו ולא את האכזבה והשיפוט. נמשיך להזמין אותה שוב ושוב – לדבר בסבבי סיכום השבוע, להגיע למפגשים וטיולים, לשבת איתנו לשיחות אישיות.
מהלך משותף של כלל ביה"ס עם מספר חניכים/חניכות
הקמת קבוצה רוחבית שישתתפו בה חניכות מכלל הקבוצות זה מהלך חשוב שיכול מאוד לסייע:
- לחניכות תהיה קבוצה הומוגנית שתהווה מרחב בטוח – כולם בה עם קושי דומה.
- בקבוצה תהיה למידה של כלים חברתיים בקצב ולפי הצרכים הספציפיים של החניכות.
- לצוות המחנכות תהיה עוד שותפ/ה – מנחת הקבוצה שתפגוש גם היא את החניכות.
- שידור לכלל קהילת ביה"ס – צוות וחניכים, שהחניכות האלה חשובות ונראות.
הערה: הקמת קבוצה כזאת דורשת מנחה שעברה הכשרה של הרשת בנושא.
סיפור לדוגמה:
הסיפור של אורן
אורן נרשם לתיכון החברתי באמצע כיתה י'. בשיחת ההיכרות שיתף שלא היה שנתיים בביה"ס כמעט בכלל, וכמו כן שבשנתיים האחרונות כמעט ולא יצא מהבית, לא היה בקשר בכלל עם נערים בגילו, ופגש בעצם רק את בני משפחתו. המחנך הוקסם מהכנות של אורן בשיחה וכבר באותו שלב בחר בו כחניך. לאחר שאורן נרשם לתיכון, הוא הגיע ליום לימודים אחד בלבד, שלאחריו חווה התקף חרדה ולא היה מוכן להגיע יותר.
בתחילת כיתה יא, אחרי ניסיונות חיזור חוזרים ונשנים שלא צלחו, הופעל נוהל ביקור סדיר ואורן זומן עם אמו לביה"ס באמירה שהדרך היחידה להתמודד עם המצב היא לגשת לאבחון פסיכיאטרי ולקבל אישור ל"שעות תלמידים חולים בביתם".
לאחר קבלת האבחון והאישור לשעות למידה בבית, הוחלט לגייס מספר מחנכים מתוך התיכון שייפגשו עם אורן בביתו כחלק מהתוכנית. כך אורן למד אנגלית, מתמטיקה וגם מפגשי חינוך גופני פרטניים, לאחר שלא עסק בספורט במשך שנים רבות. בשלב מסוים, הוצע לו להגיע אחרי שעות הלימודים להתנסות במגמת טכנולוגיה.
אורן הגיע, והתאהב במגמה.
הוא נער סקרן ורצה מאוד להשלים את החומר. תוך מספר שבועות הצליח להכין פרויקט לאירוע מחצית.
בהדרגה ובהתאם לנכונותו של אורן, הוא נפגש עם חניכים אחרים במגמה והתקבל בזרועות פתוחות. במקביל התקיים קשר רציף של היועצת והמחנך עם אמו של אורן והמטפלת הרגשית שהתחיל בתהליך עמה.
לאחר אירוע המחצית, בו הוצג התוצר שלו, המטפלת הציעה שיגיע ליום לימודים שלם.
אורן קיבל את האתגר, נכנס לתיכון ואחרי מספר דקות התקשר לאמו שתיקח אותו. האם, שהודרכה ע"י המטפלת, לא הסכימה. אמרה שיחפש את המחנך והוא יעזור לו. אורן מצא את המחנך, נכנס לכיתה ובחר להישאר.
מאז לא פיספס אף יום. הוא הדריך ביום מתעניינים והיווה השראה לבני נוער שחוו חוויות דומות של חרדה. בסיום כיתה יא ביקש להקריא את הסיפור שלו באירוע הסיום מול כל הורי וחניכי התיכון.
