בתי ספר וגני ילדים כמרחבים פוטנציאליים בזמן מלחמה
"העניין הוא לא להיפרד מחלומות אלא לחלום ולחיות בתוכם" – ד. וויניקוט[1]
מהו מרחב פוטנציאלי ומדוע הוא חשוב לענייננו?
מרחב פוטנציאלי הוא מושג של וויניקוט המתאר את המרחב שבין המציאות הפנימית שלי כאדם ובין המציאות החיצונית – הכללית. אפשר לדמיין אותו כמרחב שלישי – לא המציאות הפנימית שלי ולא המציאות החיצונית של העולם והחברה אלא מרחב המצוי ביניהן. זהו מרחב כמו משחקי שבו הפנים והחוץ נפגשים באופן מקדם, כך שהאדם, בתנועתו הספונטנית, פוגש או רוכש משהו מהעולם החיצוני, משנה אותו ומאפשר לעצמו להשתנות באמצעותו. בפדגוגיה החברתית, יצירתו של מרחב כזה "בין החוץ והפנים" מאפשר לחלום, אך גם ליצור ולהגשים. זוהי פעולה שיש בה היבט משחקי אך היא גם שואפת להשפיע על המציאות החיצונית.
המרחב הפוטנציאלי מאופיין ביחסים ומפגש, במשחק, יצירה, תרבות, למידה ורעיונות. כפי שוויניקוט הגדיר זאת – "הוא המקום שבו אנו נמצאים רוב זמננו, לבטח כאשר אנו נהנים" או "ניסיתי להסב את תשומת הלב לחשיבותו של אזור שלישי, אזור המשחק, המתרחב לחיים יצירתיים ותרבותיים... מיקמתי את אזור חוויתי מהותי זה במרחב פוטנציאלי שבין האינדיבידואל לסביבה". במסגרת מרחב פוטנציאלי השאלה מה בא מבחוץ ומה בא מבפנים מושהית ופנים וחוץ נוגעים זה בזה בתנועת ריקוד המאפשרת לאדם לגלות משהו חדש ולחוש בעל ערך.
למרות שוויניקוט עסק בנושא המרחב הפוטנציאלי בעיקר סביב אם ותינוק, המשמעות של המושג והרעיון הפכה למשמעותית מאוד כלפי ילדים ומתבגרים שחוו בחייהם קושי, מצוקה ופגיעה – ילדים שחוו מציאות חיצונית קשה ומאכזבת. במציאות כזו, ובמיוחד סביב אירועים קשים כמו מלחמה, המציאות החיצונית "מתנגשת" עם המציאות הפנימית של היחיד ומרחב הביניים מצטמצם ונחלש. ההתנגשות המטאפורית הזו גורמת להופעת מצב הישרדותי, שבו נחלשים ואף נעלמים יסודות כמו הומור, יצירה, למידה ומשחק. זהו מצב מעיק, מחליש ומאיים ואם הוא הופך לקבוע, התוצאה יכולה להיות מרה בהיבטים רבים, לבטח בקרב ילדים ומתבגרים. אלא שאין זו גזרה משמיים – ניתן ליצור מרחבים פוטנציאליים שיתנו מענה משמעותי למצבים כאלו. על פי גישתו של וויניקוט, מרחב פוטנציאלי חינוכי עשיר ומשמעותי, במיוחד במצבים של טלטלה, עוני ומצוקה מתמשכת הוא מפתח מרכזי למפגש מחודש וחיובי עם המציאות וליצירת המשך חיים של משמעות, ערך ותקווה. מכאן גם העניין החשוב כרגע למציאות שלנו כרגע בזמן המלחמה – ביסוס של מרחב פוטנציאלי יאפשר ליחיד ולקבוצה לפתח אנושיות וחוסן, להחלים ולהתחזק מאירועים קשים שהתרחשו או מתרחשים במציאות החיצונית מבלי לסגת רק פנימה או לחילופין רק לתפקד ולהדחיק כל סממן לרגש ואנושיות. בעזרת למידה, משחק, יצירה ובעיקר יחסים חברתיים, היחיד יוצר מפגש מחודש, חיובי, בין הפנים לחוץ ומתאפשרת חזרה טובה ומשמעותית למציאות.
מה מאפיין מרחב פוטנציאלי חינוכי טוב ועשיר?
- יחסים ומפגש קרוב עם דמויות משמעותיות ועקביות – היסוד החשוב ביותר ביצירת מרחב פוטנציאלי הוא היחסים בין הדמות המדריכה לבין הילדים. הדמויות צריכות קודם כל להיות – לא להיעלם. בשלב הראשון הדמות הבוגרת מייצגת את האמון לעולם, את התחושה שהמציאות נענית לצרכי החניך ואת התחושה שהעולם יכול להיות רך, חיובי ו"מביט עלי בעיניים טובות". עם הזמן וההכרות יכול להיכנס תסכול חיובי ליחסים, ונוצרת נפרדות בריאה, אך חשוב שהתהליך הזה לא יקדים את זמנו במיוחד בקרב ילדים שנפגעו. המעגל הרחב יותר של היחסים הקרובים מתגלם בקבוצה. הקבוצה היא תא שמטרתו החשובה ביותר כרגע היא היות מקום מחזק ותומך עבור כל חבריה. קבוצות כאלו מסוגלות להתחיל לחשוב על תמיכה וסיוע לקבוצות נוספות – בין אם בתוך בית הספר או מחוצה לו.
- מהימנות, עקביות והמשכיות של החוויה – החוויה של המרחב והפעילות עצמה צריכה להיות מהימנה וקבועה – ארוחות בשעות קבועות, סדר יום מוכר וטקסים קטנים (פתיחת בוקר, משחק, מפגשים לימודיים בשעות ברורות, סיכום יום וכן הלאה). לא טוב ליצור זעזועים רבים מדי. כל שינוי דורש התייחסות ועדכון של כלל המשתתפים. אסור לבלבל המשכיות וקביעות עם נוקשות. החוויה צריכה להיות רכה, נעימה ואותנטית ככל האפשר ועם זאת קבועה וידועה מראש. עקרון נוסף הוא פשטות – לא לסבך עם עשרות הגדרות, שיעורים, פעילויות וכן הלאה – אלא דווקא ליצור מערכת מהימנה, עקבית ופשוטה, בהירה ומובנת לכל.
- מקום פיזי מתאים – שמייצג את המפגש בין הפנים והחוץ – בהקשר לבית ספר יסודי או גן ילדים – המקום הפיזי צריך ככל האפשר לייצג משהו מהמציאות הפנימית (ציורים ויצירות של ילדים, צבעים, ביטויים על הקירות של כתיבה, ריהוט ורכות) ומשהו מהמציאות החיצונית (בית ספר – לוח, פינות עבודה, ארונות ציוד, מחשב וכן הלאה). עד כמה שניתן חשוב שהמקום הפיזי יהיה נפרד מעולם המבוגרים וייצר מעין "בועה" משל עצמו. עם הזמן, חשוב לערב את הילדים ביצירה ופיתוח של המקום ושמירה עליו ועל ניקיונו.
- גמישות והתאמה ביחסים בין החוץ והפנים – אחד היסודות החשובים ביותר היא יצירת התאמה לצרכי הילדים באופן גמיש. חשוב להסביר כי בשלבים מסוימים צרכי הילדים יכולים להיות סותרים לכאורה, לדוג' גם למידה תכליתית לצד פעילות משחקית, וצריך יהיה לשלב ביניהן ולתת לכל דבר את מקומו. הרעיון הוא לנסות לזהות במידת האפשר מה קבוצת הילדים צריכה ומה כל ילד בתוכה צריך, ולנסות להתאים את המערכת אליהם ולא אותם למערכת. את זאת עושים על ידי שיחה קבועה עם הילדים עצמם וקשב עמוק לצרכים העולים מהם. כאמור, שינויים צריכים להיות עדינים ומודעים, לא לנחות במפתיע, ולהיות מלווים בהסבר ובשיתוף בקבלת ההחלטה (לדוג': שמתי לב שבשיעור הקודם היינו לגמרי לא מרוכזים. לפיכך חשבתי על שתי אפשרויות עכשיו. – לעשות שיעור תיאטרון או לעשות משחקי כדור. בואו נחליט יחד בהצבעה.)
- משחק, הומור, קלילות – וויניקוט ייחד מקום עצום לנושא המשחק בחוויה ההתפתחותית של ילדים, בעיניו משחק הוא המקום המושלם שבו נפגשים החוץ והפנים באופן לא מאיים. למשחק יש חוקים (כמו במציאות) אבל יש בו גם דמיון ופנטזיה (פנימית). אפשר להתאמן בו על מכלול עצום של היבטים באנושיות. מרחב פוטנציאלי מורכב מזמן משחקי עשיר ורבגוני. המשחקים הטובים ביותר משלבים דמיון, גוף, כללים, יחסים וסיפור. מקום חשוב למשחקי ספורט קבוצתיים. לא לדאוג אם יש רגשות שיוצאים במשחק – דמעות, כעס, פחד. כן לשמור שמשחקים לא יוצרים השפלה, הפחדה או איום. מקום חשוב להומור וקלילות – צחוק בתוך הפעילות הוא חשוב וחיוני, ו"לנסות לקחת בקלות" גם כאשר משהו לא עובד.
- רעיונות ולמידה – המרחב הפוטנציאלי נשען גם על חשיבה, על פיתוח רעיונות וביטוי שלהם, על חקר וסקרנות וגם על למידה של תחומים חדשים ותרגול תחומים קיימים. הנקודה החשובה היא ההתאמה והקשב לצרכי הילדים ולא התאמה לתכנית לימודים חיצונית כלשהי. דגש חשוב מאוד על סיפורים, על שפה, קריאה וכתיבה, על חשיפה ליצירות ועל חוויית גילוי, סקרנות וחקר.
- יצירה – יסוד חשוב שמחבר בין המציאות הפנימית והרגשית ובין המציאות החיצונית והכללית היא יצירה – כל יצירה שהיא, כולל יצירה עמלנית ובניה, ולבטח כתיבה, ציור, צילום וקולנוע. את היצירות אפשר לשלב בפרויקט לימודי וחשוב לתת להם תוקף והכרה ציבורית (ערב סיפורים, תערוכה, סרטונים שהילדים מפיקים וכן הלאה).
- תרבות, טקסים ומסורת – מרחב פוטנציאלי טוב ועשיר מכיל גם אירועים תרבותיים, טקסים ומסורות (חלוקת גלויות, טקס פתיחת שבוע, טקס פרידה ממחנך/חניך וכן הלאה). פעילויות תרבות – מוזיקה, תיאטרון וכן הלאה חשובות מאוד, במיוחד אם הן מתאפיינות בחוויה אנושית משותפת ומשתפת ולא רק אומן מול קהל.
- מעבר הדרגתי מתלות לנפרדות בריאה דרך הענקת אחריות – במרחב הפוטנציאלי הילדים נעים מהשלב הבסיסי שיש בו הכרות ראשונית, מעין תלות והתאמה מלאה עד כמה שניתן לצרכיהם, אל שלבים חדשים בהם הם לוקחים יותר אחריות על היומיום בכל המובנים. הופעתו של תסכול מסוים (אין לי כוח, למה זה ככה ולא אחרת?!) בשלב הנכון מלמד על תהליך בריא ועל מציאותו של אתגר התפתחותי, ודווקא קיבוע של התלות הראשונית של תקופת ההכרות למשך זמן רב מדי יכולה להיות בעייתית. תהליך בריא עובר את כל השלבים – הכרות ותלות ראשונית, תחילתה של נפרדות, משחק למידה ויצירה, עצמאות גדלה ואחריות, נפרדות מלאה שיודעת להחזיק קשר קרוב.
לסיום – בתי הספר וגני הילדים עשויים להיות מרחבים פוטנציאלים מעולים בתקופה הזו. התפקיד שלהם בהיבט הזה הוא לאפשר לילדים שחוו קטיעה בהמשכיות המציאות, מצוקה, אכזבה ואפילו משבר עמוק וטראומה, מקום יציב ועוטף לחזק ולהבריא בו את החיבור בינם לבין המציאות. בתי הספר עושים זאת על ידי תשומת לב ומודעות גבוהה להיותם "מרחב ביניים" – לא מקום טיפולי (פנימי) וגם לא בית ספר בימים רגילים ו"שגרתיים", אלא מרחב שלישי שיכול להיות גם זמני, שמאפשר מפגש מחודש בין הפנימי לחיצוני ויצירת בסיס מחודש לחוויה של אמון, ערך ומשמעות. אם בית הספר יעגון בחוסר איזון על היותו אך ורק מרחב פנימי או אך ורק מרחב חיצוני-פורמלי, התוצאה תהיה חוסר התאמה לצרכי הילדים וחוויה של צרימה ושל עימות. איזון מתאים, ובעיקר תהליך מתפתח מתלות לנפרדות בריאה יאפשר לילדים ולצוות חוויה של משמעות גדולה. יש חשיבות רבה שחברי הצוות יכירו את המושגים, את הסיפור ואת התהליך המדובר וינסו לחשוב ולפרש כיצד יוצרים יומיום חינוכי שהוא "מרחב ביניים" מעולה, לבטח לתקופה הקרובה. כך הם יוכלו לממש באופן טוב יותר את תפקידם כרגע.
[1] דונלד וויניקוט (באנגלית: Donald Woods Winnicott; 7 באפריל 1896 – 28 בינואר 1971) היה רופא ילדים ופסיכואנליטיקאי אנגלי, מממשיכי דרכם של זיגמונד פרויד ומלאני קליין. פיתח את הטיפול הפסיכולוגי בילדים באמצעות [1]טיפול במשחק. אחד מהמושגים המכוננים בהגותו הוא "המרחב הפוטנציאלי".
