אתה קורא לי.
תקשיב עכשיו
לשקט הזה שאני
נותנת לך -
כמה הרבה משנינו
יכול להיווצר בו.
תן לי לקרוא לך
בשם.
אולי תראה שיכאב לי
בנקודה הזאת
שעליה אתה לוחץ.
תקשיב עכשיו.
אני
מהמקום הזה
לא
הולכת
ללכת אל הרחוב, הרחוב בנפש, הרחוב הפיזי, הרחוב המאיים, המטלטל, המקסים, השקוף והמופקר. הרחוב המשתק והרועש, הרחוב החי, הצבעוני והדיס-הרמוני. הרחוב המדמם, החשוך והרחוק ממבטם של מבוגרים. ללכת אל הרחוב שהחניכים שלי בו, ואל הרחוב שנמצא בהם, בתוכם, וגם לשוב.
בסוף שנה שעברה, שאלתי אותך אם תתן לי להיות המחנכת שלך, אם תסכים להיות חניך.
במחצית הזו, אנו הולכים במעגלים, כאלו שלא נגמרים, מעגלים של קשר שנקשר, קשר בין חניך למחנך, קשר בין מחנכת לחניך.