פרויקט חברתי משנה מציאות -
להזמין את חניכנו לשנות את העולם
הנחות המוצא - מדוע בכלל פרויקט?
- בפדגוגיה חברתית אנו מתייחסים לשני עולמות ידע גדולים. עולם אחד הוא עולם היחסים והוא כולל את כל ההבנות של החניכים שלנו בנושא יחסים בעולם ובתוך כך את חברותם בסביבה אנושית על כל רבדיה. העולם השני הוא עולם התופעות, ובפשטות – מדוע וכיצד מתרחשים דברים בעולם. הבנות בעולם היחסים נקראות גם "הבנה אמפתית" או הבנה של אנשים וזיקות. הבנות בעולם התופעות נקראות גם "הבנה סיבתית" או הבנה של דברים.
- אחת הדרכים המשמעותיות ביותר ללמוד ולהכיר (גם אנשים וגם דברים), היא דרך עשיה. אינספור מחקרים, תצפיות ותובנות מעולם החינוך מצביעות במישרין על כך שכשהלומד מתנסה בפועל בעשיה שאותה הוא תופס כמשמעותית, הוא למעשה לוקח "מידע" גולמי ו"יוצר" ממנו ידע, קרי - לומד אותו באופן איכותי. ויותר מכך, כל מה שלא עבר דרך ביטוי מסוים של עשיה או ע"פ יורם הרפז "ביצוע הבנה", הוא בחזקת "מידע מנותק" ולא ידע קשור ומחובר שהלומד מחזיק.
- ביצועי הבנה יכולים להיות רבים ומגוונים – לתת מילים משלך למידע שהוגש לך, כתיבה, ניתוח, השוואה, יישום מיומנות או ביקורת. לצד כל אלו יש ביצוע הבנה אחד שמצליח לאגד תחתיו ביצועי הבנה רבים ולגייס מוטיבציות גדולות והוא – יצירה. כאשר האדם הלומד יוצר, הוא מתנסה בפועל בלהעניק משמעות משלו לידע קיים, הוא מבקר, משווה, חוקר ומגבש עמדה. בתהליך היצירה יש שיתוף רגשי, חיבורים מעולמות רבים – אישי, חווייתי, משפחתי, חברתי. ויותר מכך – בתהליך יצירה הלומד הופך ליוצר – הוא משאיר אחריו דבר מה חדש שלא היה שם קודם לכן.
- בקרב בני נוער במצוקה, ובמיוחד בני נוער שחשים חסרי ערך, ביצועי הבנה מגוונים ולא רק ביצועי הבנה לשוניים-לוגיים, מהווים אפשרות חיונית וקריטית למצוא בעצמם כישרונות, יכולות ותחושת ערך עצמי. חוויית היצירה עשויה לבטא לא רק מקום של ניסוח עצמי, בירור וקבלה, אלא דרך ליצור את הסיפור האישי והחברתי שלי בעולם וכך ליצור לעצמי מקום. בנוסף, יצירה למען אחרים מחזקת מאוד תחושה של ערך עצמי.
- אחת הדרכים המשמעותיות ביותר לממש ביצועי הבנה ובראשן יצירה, בתהליך עקבי, מסודר ומעמיק, היא באמצעות פרויקט. לפרויקט יש איכויות חיוניות ביכולת להפוך יצירה חד-פעמית ליצירת עומק. לדוגמא – ההבדל בין ציור אחד לתערוכה, ההבדל בין כתיבת שיר להוצאת ספר, ההבדל בין ריתוך חלק ובין יצירה של גדר או מעקה, וכן הלאה.
- בדרור בתי חינוך הפרויקטים, מטבעם, משלבים בין שני עולמות. עולם היחסים, ועולם התופעות, או עולם האנשים ועולם הדברים. מבחינה זו השאיפה היא שכל פרויקט אצלנו יהיה גם חברתי, קהילתי, ערכי, יתייחס לעולם הקשרים האנושיים והחברה, וגם יתמודד וילמד על עולם התופעות, כיצד ואיך מתרחשים דברים בעולם. לדוגמא – בפרויקט צילום, הלומדים יצלמו אירועים אנושיים שמבטאים יחסים של קרבה או קושי בחברה, ולצד זה ילמדו טכניקות צילום, פיתוח, עריכה והפקת תערוכה.
- השאיפה היא שהפרויקטים שלנו "ישנו את העולם", קרי יהיו משמעותיים באמת לחברה ולסביבה ויעמדו במדד "החיים האמתיים" כיצירות בעלות ערך ולא כמתודה או משחק. הכוונה ב"לשנות את העולם" היא שהחניכים חשים שדרך הפרויקט שהם יצרו נוצר שינוי ממשי במציאות, ואנשים ממשיים הושפעו ממנו כך שחייהם הפכו טובים יותר. ב"שינוי העולם" אנו מבקשים להתחבר לאמירה הבובריאנית הבסיסית – "הנוער הוא הסיכוי הנצחי של האנושות", במובן זה שלתפיסתנו אנשים צעירים שמערערים על הקיים מסוגלים לחולל שינויים מפליגים במציאות.
פרויקט – עקרונות העבודה
ב"עקרונות העבודה" לפרויקט, אנו מתכוונים לאותו סט שלם של עקרונות מנחים אשר מאפשרים לכל מורה, מדריכה ולכל מחנכת בכל רגע נתון, ליצור פרויקט עם תלמידיהם וחניכיהם, יהיה הפרויקט אשר יהיה בכל תחום שהוא. עקרונות העבודה הללו אינם בגדר חובה, כי אם בגדר קו מנחה לרוח הרשת ומצע מאפשר למורים המתנסים בפרויקט. אפשר להשתמש בכל עקרונות העבודה או רק בחלקם, וכן להמציא או ליצור חדשים.
"עקרונות העבודה" מסודרים באופן כרונולוגי חלקי, משלב הרעיון עד שלב ההשקה.
- החלטה על פרויקט – המורה/צוות מורים/מדריכים מחליט לצאת לדרך עם פרויקט. שלב ההחלטה הוא שלב קריטי וחיוני. לא כדאי "להישאב" לפרויקט, אלא רצוי להחליט עליו מראש. ההחלטה כוללת – תכנון נושא הפרויקט, תכנון אורך הפרויקט, הנושאים הלימודיים בתוכו, שיתופי פעולה נדרשים כולל בתוך בית הספר ומחוצה לו, יצירת תכנית מפורטת רב שלבית – מה קורה בכל מפגש מרגע הצגת הפרויקט ועד סיומו והשקתו ולבסוף גם תקציב. המלצות – פרויקט מוצלח מובל ע"י שני מחנכים/מורים מתחומי דעת שונים כדי להבטיח גיוון ועבודה משותפת רב-תחומית. פרויקט מוצלח מגדיר מראש מטרות חברתיות ומטרות בתחום התופעות. פרויקט מוצלח מעניק מקום אישי ומקום קבוצתי. פרויקט מוצלח עונה בקלות על השאלה "כיצד הפרויקט שלנו "ישנה את העולם" וכיצד הוא עומד במדד החיים האמתיים.
- חשיפה לפרויקט ולמטרת העל שלו – המורה/מחנכים "חושפים" את החניכים לרעיון הפרויקט דרך מטרת העל שלו. דוגמא – "אנחנו יוצאים לדרך עם פרויקט שמטרת העל שלו היא שינוי מצבם של ילדים עם מוגבלויות במוסד סמוך לבית הספר" או "אנחנו יוצאים לדרך עם פרויקט שמטרת העל שלו היא יצירה של אלטרנטיבה למצב הפיסי הגרוע של גן המשחקים ליד בית הספר". כדאי לשים לב שמטרת העל איננה מופשטת מדי, אך גם לא חוסמת מגוון של רעיונות. היא ממוקדת מספיק כדי לכוון ופתוחה מספיק כדי לתת מקום לדמיון.
- הכרות עם הקהילה עבורה הפרויקט נוצר, מפגש ופירוק דימויים – כל פרויקט מתחיל בהכרות עם אוכלוסיית היעד, ה"קהילה" שאיתה אנו עובדים על הפרויקט. אנחנו מנסים להימנע או לפחות להתמודד עם פילנטרופיה או התנשאות. מבחינה זו אנו עובדים "עם אנשים" ולא "עבור אנשים". לפיכך, חשוב שכל פרויקט יתחיל במפגש, הכרות והבנה – מי הם האנשים האמתיים שעמם ייווצר הפרויקט. במהלך מפגש/ים כאלו מתרחש גם תהליך בריא של פירוק דימויים ומחשבות מוקדמות ומתרחשת הכרות. כך אנו יוצרים מרקם אחר של "יחסים" בתוך תהליך הלמידה.
- עיבוד יום בסיום כל מפגש – כל מפגש, החל מהמפגש הראשון, מסתיים בעיבוד. מלאכת העיבוד קריטית ביכולת לממש תובנות אינטואיטיביות להבנות מוצקות. בעיבוד צריך לשים לב לעולם היחסים ולעולם התופעות. קרי – מה למדתי ומה קרה לי היום בעולם היחסים, העולם ה"אמפתי" ומה קרה לי ולנו היום בעולם התופעות, קרי מה למדתי היום על איך דברים פועלים.
- הכרות מעמיקה – הצרכים, הקשיים והרצונות/חלומות של הקהילה – שלב משמעותי נוסף הוא להכיר באופן מעמיק יותר מה האנשים שאיתם אנו עושים את הפרויקט היו רוצים, צריכים, מקווים או אפילו חולמים. בשלב זה יש פגישות הכרות מעמיקות יותר. בפרויקטים קצרים או נקודתיים אפשר להיפגש עם נציג או נציגים, לערוך סקר קצר או תצפית. בפרויקטים ארוכים יותר כדאי להשקיע מאוד בשלב זה היות והוא מעניק דיוק רב לפרויקט שיתרחש בסופו של דבר, והערך האנושי והלימודי-אמפתי שלו עצום.
- הצפת רעיונות – לצד המפגשים עם הקהילה עולים וצפים רעיונות שונים לגבי הפרויקט. כאן המורה מחליט האם ועד כמה אפשר להתפצל לפרויקטים אישיים או להתמקד בפרויקט גדול משותף. שילוב של אישי ומשותף הוא כיוון רצוי, קרי, פרויקט שיש בו מקום לכל חניך לבטא את עצמו אך היצירות האישיות נכללות יחד בקונטקסט אחד. לדוגמא – כל אחד עובד על צילום אישי אך הצילומים נכללים בתערוכה. או – כל אחד עוד על חלק אחר או תחום אחר ביצירת מתקן המשחקים מברזל, אך המתקן אחד. המלצות – בשלב זה רעיונות גולמיים, מופרכים, דמיוניים או אפילו לא קשורים חיוניים מאוד כלפי היכולת להעמיק את ההתנסות של החניכים בחשיבה "מחוץ לקופסה". לא לפסול רעיונות, אלא לנסות לגבש אותם צורה חכמה לכדי תוצר או יצירה אפשריים. במידה וצריך לבדוק מחדש תקציב, אישורים או היתכנות – לומר זאת לחניכים באופן פשוט וישיר.
- בחירת תוצר - לבחירת התוצר/ים הסופי יש משמעות רבה. בחלק זה אנו עוברים מהשלב המופשט אל המוחשי. כמה עקרונות לגבי התוצר המתהווה - התוצר איננו מתודה או משחק, והוא צריך לעמוד בסטנדרטים של החיים האמתיים, לשמש אנשים אמתיים ולעמוד בכל המגבלות הטכניות, תקניות ותקציביות של החיים הממשיים במציאות. לתוצר צריך להיות ערך ממשי עבור הקהילה ועבור החניכים. התוצר חייב להיות אפשרי להשגה לחניכים שלנו. תוצר יכול להיות קטן או גדול, נקודתי או מתמשך – אך הוא חייב להיות שלם ועומד בזכות עצמו ולא דבר מה מקוטע, חלקי או נטול הקשר.
- כל מפגש בונה את זה שלאחריו ומשלב עשיה ויצירה – כל מפגש, החל מהראשון, יכיל בתוכו ממדים של עשיה ויצירה. התוצר מכל מפגש הוא חלק מהפרויקט השלם. כדאי לשאוף עד כמה שניתן שלא יהיו מפגשי "העשרה" בלבד או מפגשי למידת מיומנות, אלא המיומנות, ההעשרה או התחום שילמד יבוטאו בעשיה, תוצר או חלק מהפרויקט השלם. לדוגמא – בניית גדר. במפגש הראשון ילמד שרטוט באופן תיאורטי, אך המפגש יסתיים בשרטוט, לפחות של חלק אחד קטן ככל שיהיה, מהגדר השלמה ה"אמיתית". מפגשים שאינם משלבים או מסתיימים בעשיה, צריכים להוות חלק קטן מהתהליך, בכדי לא לחזור אל תהליך של למידה מנותקת או מופשטת יתר על המידה. דוגמא טובה למפגשים חיוביים כאלו שאינם משלבים עשיה, היא סיורים ונסיעות למפעלים, מקומות שמתמחים בסוג הפרויקט או שיחה עם אנשי מקצוע מהתחום.
- למידה מטעויות ושילוב סקיצות – כדאי, עד כמה שניתן, לשלב בתהליך העשיה מספר רב של סקיצות, מתוך העיקרון של למידה מתוך טעויות. למידה מטעויות חיונית, מבורכת ומשמעותית. כדאי להסביר עד כמה שניתן את הערך העצום בטעויות ולהוציא את המושג "טעות" ממשמעתו השלילית. דרך טובה לכך היא להשתמש בסקיצות. כל תוצר ביניים בכל מפגש הוא תולדה של 2-3 סקיצות. גם אם החניך הצליח מאוד בסקיצה הראשונה, עדיין אפשר וצריך לבקש ממנו שתי סקיצות נוספות. לבסוף – מתוך השלוש תיבחר הטובה ביותר, אחרי בירור מעמיק והערכה משותפת מה היסודות הטובים ובעל סקיצה והיכן היו קשיים או בעיות, וחשוב מכל – כיצד התגברנו עליהן.
- לשלב עולמות תוכן מגוונים, להעשיר את המחשבה, הדמיון והידע – פרויקט טוב מצליח להביא לידי ביטוי עולמות תוכן מגוונים ועשירים. אנו לא "רק בונים גדר" אלא לומדים כיצד בנו גדרות בעבר, לומדים דרך כך היסטוריה, קוראים סיפור על גדרות וגבולות, בודקים מדוע אנשים חשו צורך להגן על עצמם, אומנות – סגנונות שונים לעיצוב ברזל לאורך השנים, חברה וכלכלה – מי יכול להרשות לעצמו הגנה ומי פחות ומדוע גדרות משמשים מאז ומתמיד מוסדות של המדינה או הממלכה, מתמטיקה, חישוב עלויות, גדלים וכמויות, פיסיקה – חוזק והתנגדות, וכימיה – חומרים, ברזל ומתכת. ולצד כל אלו – ריתוך, עיצוב, כיפוף וצביעה, ברזל ובטון.
- למידת המיומנויות הספציפיות שדרושות לפרויקט – כל פרויקט דורש סט שלם של מיומנויות ייחודיות הדרושות להשלמתו. המורה או המורים המובילים את הפרויקט חייבים, עד כמה שניתן, לדעת ולהיערך מראש ללימוד המיומנות הללו כדי להשלים את הפרויקט בזמן ובאיכות הנדרשת. כמעט תמיד נגלה שמיומנויות מסוימות הן מעבר ליכולתנו ואנו צריכים להיעזר בגורמים מבחוץ. לדוגמא – הדפסת תמונות או ספרים. גם אז, אפשר לבדוק אפשרות של שילוב החניכים כצופים לומדים בתהליך ההדפסה, ובמקומות המאפשרים זאת, שילובם בפועל בתהליך. בתהליך למידת המיומנויות כדאי מאוד לבחון אילו מיומנויות נמצאות יחסית בשליטת החניכים, ואילו מיומנויות הן חדשות לחלוטין ודרוש זמן ממושך יותר ללמד אותן, וכך להתאים ולבנות את התהליך בהתאם.
- יציאה וחריגה מתחומי ביה"ס, זמן ומרחב – פרויקט טוב יודע "להוציא" את החניכים מתוך תחומי בית הספר מפעם לפעם, הן מבחינה פיסית, והן מבחינת שעות הפעילות. המשמעות של פרויקט ש"יוצא" מבית הספר היא גדולה, ומחזקת את האפשרות שהפרויקט יהיה רלוונטי וממשי ב"חיים האמתיים", ושהחניכים יקשרו אליו גם בזמן שלאחר שעות הלימודים. עבודה על פרויקט מחוץ לשעות הלימודים בסיוע תשתיות בית הספר – סדנאות, כלים ואמצעים, מומלצת וחשובה. לדוגמא – סדנת אומנות הפתוחה עד הלילה בימים שלפני העמדת תערוכה.
- חלוקה לצוותים ועבודה אישית – פרויקט מוצלח מוצא מקום לכל חניך האופן אישי כיחיד, ומצד אחר מגבש צוותי עבודה. אחת הדרכים לכך היא לבנות מראש תהליך שבו חלקים אישיים מצטרפים לחלק שלם, וחלקים שלמים נמצאים באחריותם של צוותים. לדוגמא – כל אחד מצלם תמונה, ויש תערוכה. אך התערוכה עומדת בזכות צוות פרסום, צוות הקמת תערוכה, צוות קשרי קהילה, צוות תקציבי.
- השקה חגיגית וטקסית של התוצר, התוצר "עובר" לקהילה – כל פרויקט, קטן או גדול, מסתיים בחיבור לקהילה. הקהילה יכולה להיות קהילת הכיתה או הקבוצה, בית הספר, משפחות התלמידים, הקהילה הקרובה לבית הספר, השכונה, העיר או הארץ ועד העולם כולו. חיוני עד כמה שניתן ליצור אירוע השקה משמעותי וראוי, שמהווה סיכום לתהליך, הענקת משמעות לדרך ולעשיה, וחשוב מכל – ליצור את החיבור ב"חיים האמתיים" בין תוצר פיסי או רוחני לבין בני אדם אמתיים במציאות. התוצר הוא לא העיקר אלא בני האדם שצופים בו, נהנים ממנו, משתמשים בו או נתרמים ממנו. אירוע השקה טוב, מכיל יסודות של פגישה אנושית, זולתיות, רגישות והערכה הדדית.
