עבודה חינוכית עם נערים ונערות במצבי הימנעות חברתית, ביישנות וחרדה
מניסיון שצברנו בדרור בתי חינוך, רוב המקרים של חרדות חברתיות נובעים מנסיבות חיים שונות שניתן לשנות ולשפר ולא בשל בעיה אישית, פנימית או נפשית של ילד כזה או אחר.
קבוצה לא הופכת או נולדת טובה או גרועה. קבוצה טובה מתהווה ומבקשת להיות כזו בכל יום שעובר, בכל רגע. כדי להיות טובה, מיטיבה לחבריה ופתוחה למציאות החברתית סביבה, הקבוצה צריכה לעבוד, להתאמץ, לתרגל. לעיתים קשה לקבוצה לתרגל, והיא צריכה עזרה. כדי להיות טובה יותר, קבוצה צריכה להפוך לגוף, שיש בו נשמה, ויש בו חיים, ויש לו עיניים שמביטות פנימה והחוצה ומוכנות לראות. קבוצה טובה משתדלת מאוד לראות, ולהקשיב.
תרגול הראייה מתחיל בכך שהקבוצה חייבת להיות ערה ומודעת לדפוסים מסוימים שיש בה מעצם התכנסותה. אלו הם דפוסים קבועים שמופיעים בכל קבוצה ומייצרים פציעות, כאבים ובעיות. יש לא מעט כאלו; הנטייה ליצור שוליים ולהדיר אותם, הנטייה להיסגר ולחוש איום מפני מי שאינו בקבוצה, הנטייה לשכוח ולהשכיח את החלש שבקבוצה, הנטייה להיתקע ולקפוא ולהתנגד לשינוי או תנועה, הנטיה להשליך החוצה על הסביבה ועל המדריכה כעסים, מרירות וחוסר אונים. הנטייה לוותר על שיח שיש בו קושי וכנות וליצור ריכול, מחנאות ויריבות. הנטייה לדרג את חברי הקבוצה וכן הלאה. בכל קבוצה, בכל התאגדות קבוצתית של למעלה משלושה חברות וחברים יופיעו הדפוסים הללו באופנים שונים, גם אם זו קבוצת כדורגל, קבוצת ילדים בגן משחקים, קבוצה טיפולית או קבוצה חברתית.
קבוצה טובה, שמיטיבה עם חברותיה וסביבתה היא קבוצה מודעת, שיש בה כנות וצניעות. קבוצה שמכירה בחולשותיה ודפוסיה ודואגת לאזן אותם עם כוחות חיוביים; היכולת לרומם ולקדם יחידים בתוכה, היכולת להעניק שייכות, ערך ומקום גם למי שלא היה לו מקום עד עתה במציאות, היכולת להניע את השוליים למרכז, היכולת לקבל וללמוד מהדרכה, היכולת ליצור זהות מקבלת ופתוחה, היכולת להתגבר על משברי חיים ביחד, ואולי מעל הכל, היכולת או הניסיון ליצור חברות יפה ואמיצה ותוך כך להתמודד עד כמה שניתן עם מחלת הבדידות שכולנו חווים ולמצוא לה מרפא, גם אם לא קבוע ורציף.
הקבוצה ששואפת להיות מיטיבה בודקת את עצמה מפעם לפעם...
איך אני מרגישה? עייפה? שמחה? יוצרת? גמורה?
מי מרגישה כאן לבד בתוך כל היחד הקולני?
במי פגעתי ואת מי קידמתי ואיך זה קרה?
איך התיחסתי לחברה חדשה ואיך נפרדתי מותיקה?
איך אני מגיבה לחולשה, לכאב או קושי של אחת מהחברות?
ממי וממה התעלמתי זמן רב מדי ואת מי מחברי הקפאתי במקום חברתי שצר למידותיו?
היכן הפכתי ליהירה ואטומה? עד כמה הזהות שלי הפכה למחסום? ואיך להיות יותר מסבירת פנים?
היכן ועד כמה אני מצליחה להזכיר לעצמי יום יום שנועדתי להיות מקום של קירבה, אמון וחברות עבור כל אחד ואחת בתוכי?
עד כמה ארגנתי וסידרתי צורות וסדירויות עבור עצמי ביומיום שמסייעות לי להיות טובה יותר?
איך אני מקבלת החלטות ואיך לשפר את השיחה סביב כך?
מה מצב החברות בין היחידים ומה מצב האמונה המשותפת שלנו, מה שלום הכיוון?
כדי שקבוצה תשמור על עצמה מפני דפוסים מסוימים, היא זקוקה להדרכה. כדי שקבוצה תנוע ותצלח משברים ומעקשים, היא זקוקה להדרכה. כדי שקבוצה תעמיק את ראייתה היא זקוקה להדרכה. כדי שקבוצה תפתח כיוון משותף ותהיה בדו שיח עמו, היא זקוקה להדרכה. אפילו כדי להיפרד נכון מעצמה ברגע הנכון, קבוצה זקוקה להדרכה. ללא הדרכה הדפוסים יתגברו במהירות. הדרכה יכולה להיוולד מתוך הקבוצה בדמות אחת החברות או מספר חברות וחברים ולהשתנות מתקופה אחת לאחרת. הדרכה יכולה להיות חיצונית-אוהדת. הדרכה יכולה להיות גם וגם.
תפקיד המדריכה, תפקיד ההדרכה:
להזכיר לקבוצה את כיוונה ומדוע היא קיימת. לפתח ולשמור על ראייה חדה ועדינה של הקבוצה את עצמה וסביבתה. לשמור על הקבוצה מפני שרירות לב, עוול ועיוורון לכאב של יחידים בתוכה ומחוצה לה. להניע את הקבוצה גם כשהיא עצלה ונוקשה, להכניס חיים וניעות כשצריך. לטפל באזורים שקפאו. להצליח להחזיר אל הקבוצה את האנרגיה העודפת שמושלכת החוצה. לכוון, להדריך, לייעץ, להנחות ולעיתים להחליט כשצריך במתח שבין יחיד לקבוצה.
הדרכה טובה יוצרת שיחה, נוכחות וכנות, יכולת להתווכח ולריב לצד קירבה ואמון עמוק, יכולת לקבל החלטות ויכולת לקוות ולחלום. הדרכה מעולה עושה את כל אלו מבלי שהמדריכה נתקעת או מושלכת אל תפקיד הפרסונה, דמות נערצת, מרוחקת וצודקת תמיד או לחילופין דמות טיפולית ניטרלית לכאורה. בהדרכה מעולה הקבוצה תחוש שהיא עפה ויוצרת בכוחות עצמה והמדריכה רואה בה את גדולתה ובדרך פלא מצליחה לרמוז לה על תיקוני כיוון נחוצים גם ללא מילים, כאילו היתה קול עדין בליבה של הקבוצה. זהו תהליך ארוך מאוד.
הדימוי של קבוצה טובה ומודרכת איננו רק "קבוצת יהלום", קרי חבורה של 15 נערות ונערים שיושבים במעגל על הדשא ומקשיבים בעינים נוצצות למדריך.
זו גם כיתה בבית הספר היסודי עם מחנכת שהיא גם מדריכה.
זו גם חבורת ילדים בשכונה שמחכה בגן הציבורי למדריך.
זה מעגל של חמישה זקנים וזקנות במועדון הקרוב.
זה צוות מחנכות.
מניסיון שצברנו בדרור בתי חינוך, רוב המקרים של חרדות חברתיות נובעים מנסיבות חיים שונות שניתן לשנות ולשפר ולא בשל בעיה אישית, פנימית או נפשית של ילד כזה או אחר.
לעיתים, תפקידו של חינוך רגיש הוא לנסות לאחות מעט את קרעי הסיפורים, קרעי הזמן והשפה, שהפכו לקרעים בזיכרון האישי והחברתי של יחידים וקבוצות
הפרק השני מתוך הספר "בית ספר לזיקה" – בו נביט על המשמעות של לשים את היחסים במרכז הפעולה החינוכית