הלמידה מרחוק תביא לאסון חברתי / ענבל רון

מסתמנת עלייה דרמטית בשיעור בני ובנות הנוער הסובלים מבדידות ודיכאון בחודשים האחרונים. אשת החינוך ענבל רון מאמינה שזו תוצאה ישירה של מחסור במגע אישי, ומזהירה אותנו, ההורים

טור דעה של ענבל רון, פורסם 20/08/20  mako

המתווה שהוצג לנו השבוע של התארגנות מערכת החינוך לשיבה ללימודים באחד בספטמבר אמור להדאיג מאוד את כולנו: הורים, נשות ואנשי חינוך וכל מי שליבו חפץ בעתיד החברתי של החברה הישראלית. נוסח המתווה כולל לכל היותר, שני ימי לימודים בשבוע בהם ייפגשו תלמידות ותלמידים ( מכיתה ה׳ ואילך) את חבריהם ומורותיהן, פנים מול פנים.

כאשת חינוך וכאמא לנערה, המתווה המוצע מדיר שינה מעיניי. בתי הספר אינם רק מקום להעברת חומר לימודי. למעשה, ברבות השנים מצאתי כי זוהי מטרת המשנה שלהם בלבד. את חומר הלימודים אכן ניתן להעביר, לחלק מהתלמידים, גם מרחוק. אך את המקום החברתי והראשי שממלא בית הספר בחייהם של בנות ובני הנוער לא ניתן יהיה למלא בשום צורה אחרת.בתי הספר מהווים בראש ובראשונה מקום למפגש חינוכי וערכי. מקום בו רואים ונראים ילדים וילדות, נערים ונערות במשך שעות ארוכות. מקום בו המבוגרת או המבוגר שמים לב לפרטים שלעיתים ההורה מתקשה לראות אצל ילדו: מצבי רוח משתנים, התמודדות עם אינטראקציות חברתיות, קשיים רגשיים, וגם – נתינת תשומת לב למקומות של חוזק, עזרה לחברים ובניית הדימוי העצמי החיובי.

כללי המפגש הבית-ספריים שונים כמובן ממקום למקום אך אני סמוכה ובטוחה כי בכל בית ספר ישנם מחנכות ומחנכים הקמים בבוקר במטרה לפגוש ולשוחח עם התלמידות והתלמידים שלהם במפגש חינוכי וערכי אמיתי. הלמידה מרחוק, אותה שיבחו והיללו בתחילת תקופת הקורונה (ויש כאלו שעדיין…) כאילו היא מצעידה אותנו אל עבר עתיד מופלא של למידה, נוטלת מאנשי ונשות החינוך כמעט לחלוטין את היכולת לפגוש, להדריך ולכוון את תלמידיהם. אגב, היא גם נוטלת הרבה מיכולות הלמידה והלימוד המושתתים גם הם על קירבה, הכלה והעמקה רגשית.

ממצאי הדו״חות האחרונים שפורסמו בארץ ובעולם ומתארים עלייה דרמטית בשיעור בני ובנות הנוער הסובלים מבדידות ודיכאון בחודשים האחרונים הינם הסנונית הראשונה המבשרת את תוצאותיו ההרסניות של הריחוק החברתי והעדר מפגש יומיומי בבתי הספר. אנחנו מכירות היטב את אפיוני הדור: ילדים ובני נוער שנמצאים שעות ארוכות מול מסכים ומעדיפים לא לצאת במשך שעות מ"אזור הנוחות" האינסטגרמי, תוך הימנעות ממשית ממפגשים חברתיים. מאפיינים אלו גוזרים אחריהם קושי ביכולת להסתגל למצבים חברתיים, חוסר יכולת לעבד ולהתמצא בסיטואציות חברתיות מורכבות (ומי לא נתקל בחייו בכאלו…), ובמקרים רבים התפתחותן של חרדות חברתיות מורכבות.

הגזירה של ביטול בתי הספר הלכה למעשה תחמיר בהרבה את מצבם. אולם עוד לא מאוחר לשנות את הדרך בה ייפתחו מחדש בתי הספר ויחודשו הלמידה והמפגש. גם בהגבלות הקורונה הקיימות ניתן לחשוב ביצירתיות על מערכת לימודים שתתקיים במקומות פתוחים. אפשר להיערך למפגשים כיתתיים בפארקים, מרחבים עירוניים ציבוריים, מתנ״סים, ספריות ועוד.

בתי הספר מהווים כיום עבור רוב בנות ובני הנוער את מקום המפגש החברתי, היחידי כמעט, המונחה על ידי מבוגר או מבוגרת שתפקידם הוא לחנך, לכוון וללמד. אם לא נאפשר, גם בתקופה הקשה והארוכה שלפנינו מפגש רצוף ויציב כזה, אנו צפויות וצפויים להשלכות חברתיות עתידיות חמורות.

הכותבת היא מנכ״לית רשת בתי הספר החברתיים ״דרור בתי חינוך״